15 ביוני 2009

אולטרסול עובר "מתיחת פנים"

מאת: צאלה לוין פלד


הוא נמצא כמעט בכל בית בישראל, אמא רדפה אחרינו איתו בים, מרחנו אותו בטירונות שלא נישרף במסדרים, סחבנו אחד בתיק אפילו עד לדרום אמריקה, וגם את ילדינו אנו מקפידים לצפות בשכבה עבה.
אם הייתי צריכה להאניש את אולטרסול של דר’ פישר הייתי משווה אותו למגיש טלויזיה ותיק, אמין ואהוב בכל בית, שהחל את עבודתו אי שם בשנות השמונים. כל כך התרגלנו לנוכחותו בסלון כל ערב עד שלא שמנו לב שהוא התבגר עם השנים, הבלורית איבדה קצת נפח, פה ושם נוספו קמטים לחיוך המאופק והמוכר.
ותיק... מוכַר... נוסטלגי... הכל נכון! הגרפים אף מראים כי הוא מחזיק כ-80% משוק מקדמי ההגנה בישראל. אך בעולם בו אנו חיים גם המוכַר והמוכֵר צריך להתחדש ולהתרענן.

לאוטרסול אריזות רבות ונוכחות גדולה על המדף ברשתות השיווק, אך הוא עוצב אי שם בשנות השמונים ועם השנים חלה התרופפות משמעת בתחזוקת המותג: המוצרים התרבו, מעצבים שונים עבדו על האריזות במהלך השנים, היגדים ומסרים נוספו על גבי האריזות עם התקדמות הטכנולוגיה אך הם לא קיבלו טיפול נכון ואחיד.
התוצאה: מותג עם נראות מיושנת, לא אחיד, בעל מסרים רבים ומבלבלים והיררכיה לא ברורה בין המוצרים השונים. יחד עם זאת סוס מנצח לא ממהרים להחליף, ולא היה זה נכון לעצב תדמית חדשה לחלוטין לאוטרסול ולזנוח את הערכים שהמותג מייצג: ידידותי, מבין וקשוב, אמין ואחראי (זה בדוק), מסייע בשמירת בריאות המשפחה. ערכים אלו מקנים לו יתרון על פני המתחרים הרבים שצצו בשוק בשנים האחרונות.

וכאן נכנסנו לתמונה. נתבקשנו לעדכן ולחדש את המותג תוך שמירה על המיכלים הקיימים והצבעוניות החומה המזוהה עמם. אז איפה בעצם אפשר לשנות ולחדש?
אז ככה:
• לוגו מותג “אולטרסול” שודרג, מאותיות סריפיות (בעלי תגיות) לאותיות סאן סריפיות, מעוגלות ורכות יותר.
• מבחינה צבעונית בחרנו להוסיף את הצבע הכתום והלבן ולוותר כמעט לחלוטין על הצהוב באריזות.
• השפה העיצובית כולה שודרגה והותאמה לרוח הזמן, כך שיקבל “מתיחת פנים” ויהפוך עדכני ונכון יותר.
• בניגוד לאריזות של שמפו או מזון לדוגמא, בהן הקניה היא רגשית וקשורה לטעם אישי, קניה של תחליב הגנה מתבססת בעיקר על האינפורמציה המדעית שעל האריזה ולכן חשוב מאוד שזו תהיה זמינה וברורה כך שהצרכן יוכל להתמצא במדף בקלות ולמצוא את המוצר המתאים לו ביותר. באופציות השונות שהגשנו ללקוח, שמנו דגש רב על סידור האינפורמציה, על היררכיה נכונה וברורה של המסרים (כמו דרגת ההגנה) ועל בידול בין המוצרים הרבים (לגוף, לפנים, שמן שיזוף, קרם לאחר שיזוף) ותת הסדרות שמכיל המותג (מבוגרים, ילדים, תינוקות).
במסגרת העבודה עוצבה גם סדרת מוצרים חדשה - “אולטרסול ספורט”, מוצר המיועד לקהל שונה מעט ולכן עוצב במראה ייחודי וצבעוניות מטאלית וספורטיבית.

בימים אלו הולכות ותופסות אריזות אולטרסול החדשות את מקומן של הישנות על המדף בתהליך של ‘השקה רכה’ אשר כמעט ואינו מורגש אצל הצרכן אך ממצב את המותג כרלוונטי, מתאים לרוח הזמן, תקשורתי וברור יותר, וכמובן - יפה יותר.

ניהול קריאטיבי - יגאל פוירשטיין
עיצוב - דויד רוס
עיצוב סדרת ספורט - דנה קידר




סדרת מוצרי אולטרסול לפני מתיחת הפנים


הצעות עיצוביות שהוגשו (העיצוב השני משמאל נבחר)

הצעות נוספות שהוגשו



מדף אולטרסול לפני "השיפוץ"



מדף אולטרסול לאחר "השיפוץ" (הדמיה שהוגשה בפרזנטציה)
לוגו המותג "אחרי"

לוגו המותג "לפני"







סדרת מוצרי ה"ספורט"

3 ביוני 2009

דוח אחריות תאגידית ללאומי

מאת צאלה לוין פלד



כחלק ממגמה הולכת וגוברת בעולם, מפרסמות חברות לצד המאזן השנתי שלהן גם דוח אחריות תאגידית. מטרתו של דוח זה לתקשר שקיפות ולתאר את העשייה החברתית-סביבתית שלהן ואת ההשפעות שלהן על חיינו כקהילה ועל הסביבה בה אנו חיים.
לאומי פירסם בימים אלו בפעם השניה דוח אחריות תאגידית, וכמו לפני שנתיים, גם הפעם עיצבנו דוח זה והיינו שותפים לתהליך ארוך ומעניין שתחילתו בבניית קונספט רעיוני, איסוף חומרים וגיבוש שפה ויזואלית וסיומו בחוברת בת 156 עמודים.

הנושא המרכזי בעיצוב החוברת היה התמיכה הרבה שמעניק לאומי לדור המחר ולאמנים צעירים. בחרנו להתמקד בנושא האמנים הצעירים ולכן שילבנו עבודות רבות שלהם שהוצגו בתערוכות ”התערוכה הסודית” ו”צבע טרי” (שנתמכו על ידי לאומי). החלטנו לשלב צילומים של כמה אמנים צעירים בנוסף לשילוב יצירותיהם בחוברת, ולשם כך גייסנו את אילן בשור. יחד יצאנו לתעד אותם בסביבת עבודתם ותמונותיהם שולבו בדוח בצירוף כמה מילים שמספרות על דרך עבודתם.
כדי להדגיש את נושא האמנות, שילבנו בדוח איורים שאיירנו בסטודיו. עבודה רבה הוקדשה לעיצוב הטבלאות, הגרפים והנתונים המספריים, על מנת שיקבלו גם הם צביון אומנותי וידני.

ניהול: שרון בן שחר, איה אורפז - מערך קשרי חוץ ויחסי ציבור

ייעוץ חיצוני: איליין כהן, ליעד אורתר - ביונד ביזנס בע"מ
מיטל סייפר

ניהול קריאטיבי: יגאל פוירשטיין
עיצוב הדוח: צאלה לוין פלד
איורים: שלומית בורשטיין
עיצוב אינפוגרפיקה: דנה קידר
צילום אמנים: אילן בשור
צילום שער הדוחות (כספי ותאגידי): יגאל פוירשטיין
צילום גליה מאור ואיתן רף: עופר חן

עריכת לשון: אפרת אבינרי
קופי: עופר גולן





לצפייה בדוח המלא:






















לילות לבנים בסטודיו...



קליפ מיום צילומים. אילן בשור מצלם את האמנית קרן שפילשר בשכונת פלורנטין.




6 במאי 2009

מאזן הוא לא רק מספרים

מאת יגאל פוירשטיין



בכל סוף רבעון, חברה ציבורית מחויבת לדווח לציבור המשקיעים מאזן כספי. אחת לשנה, החברה מפיקה דוח שנתי שכמובן עמוס בעמודים רבים של טבלאות ומספרים המרכזים את התוצאות הפיננסיות של הארגון. ארוע "חגיגי" זה מהווה הזדמנות ובמה מצויינת לתקשר לציבור את חזונה של החברה, את יעדיה לשנים הבאות ובכלל גם את תחום עיסוקה לאלו שמעונינים להשקיע ולרכוש את מניותיה.

חברת ויסוניק היא חברה ציבורית ישראלית הנסחרת בלונדון ומייצרת מערכות הגנה והתראה ביתיות, ומצליחה מאד בתחומה בעולם. השנה התבקשנו לעצב את הדוח השנתי לשנת 2008. בדרך כלל דוח מעין זה מחולק כך שהחלק הראשון הוא תדמיתי, הכולל את דבר המנהלים, חזון החברה, תוכניות לעתיד, וכד', והחלק השני הוא הגשת המאזן הכספי.
בבריף שהוגש לנו, התבקשנו להתרכז בשני נושאים עיקריים אשר צריכים לקבל ביטוי בדוח. האחד הוא תחום הפעילות של החברה (מערכות הגנה ואזעקה) והשני - הפריסה הבינלאומית שבה פועלת ויסוניק.
הפתרון הקריאטיבי (היחידי!) שהוגש התקבל מייד בהתלהבות. הרעיון היה לספר שלושה סיפורים אנושיים אמיתיים, בשלוש יבשות, באותה שעה שבה המערכות של ויסוניק פעלו וסיפקו הגנה ללקוח. המשימה שהוטלה על ויסוניק הייתה לאתר בעזרת נציגיה בעולם שלושה סיפורים כאלו, ועל בלינדה (המופקדת על הקופי), לראיין את הלקוחות ולכתוב את סיפוריהם.

עיצוב הדוח - שלומית בורשטיין
הפקת דפוס - זיסמן/שיבר

תודה רבה לצוות הנהלת ויסוניק המדהים שנתן בנו אמון וחופש יצירתי לעצב את הדוח.











לצפייה בדוח המלא:

VISONIC ANNUAL REPORT 2008



20 באפריל 2009

מעצבים למגירה

מאת: צאלה לוין פלד

קורה לפעמים שעובדים על פרוייקט במשך כמה חודשים, התוצאה יפה, הלקוח מרוצה אך לבסוף הפרוייקט אינו מופק, (קיצוצים בתקציב, אתם יודעים)... ואז תחושת הסיפוק שלנו, כמעצבים, מתחלפת בתחושת החמצה.עיצוב קירות בית DHL בקריית שדה התעופה הוא דוגמא למקרה כזה, ולכן החלטנו לשתף אתכם בתוצאותיו של התהליך שכלל חשיבה רבה ועבודה מאומצת, מהנה ויצירתית.

קצת על הפרוייקט
הבניין אליו עברה חברת DHL לפני כשנתיים, מעוצב היטב מבחינה אדריכלית ונותן פתרונות לצרכיה השונים של החברה ועובדיה, אך קירותיו הפנימיים ריקים ואינם מעבירים כל תחושה של חום, אנושיות וערכי מותג.
המשימה שלנו היתה לעצב את החללים הציבוריים בבניין והקו שהנחה אותנו היה לשדר את הבינלאומיות של חברת DHL. השאיפה שלנו היתה להפוך כל חלל לחוויתי ומהנה יותר, ולגרום לעובדים ולמבקרים הנאה ועניין בעת שהותם בבניין. נכון להיום קירות הבניין עדיין עומדים לבנים, ולכן החוויה כולה שלנו ושלכם!

לפניכם מספר צילומי הדמיה של הפרויקט.

כיתות הלימוד הן הומאג' לאוניברסיטאות אמריקאיות מפורסמות ופינת הקפה שצמודה אליהן היא בסגנון קפיטריה אוניברסיטאית.




פינות הקפה מעוצבות כבתי קפה טיפוסיים ממקומות שונים בעולם: פריז, ניו-יורק, קזבלנקה, רומא. (עיצוב - רונית ענבר)






חדר האוכל מעוצב כמקום פחות "מוסדי" ויותר מפנק שבו מגישים אוכל טרי וטעים.


כיכרות (הצטלבויות הפרוזדורים) מבטאות את 7 ערכי מותג DHL העולמית



חמשת חדרי הישיבות בבניין נקראים על שם היבשות ולכן כל חלל מכיל אלמנטים חוויתיים של היבשת.


למצגת של הפרויקט:

עיצוב הפרויקט: צאלה לוין פלד


30 במרץ 2009

קל לעצב, קשה להתחיל.

מאת יגאל פוירשטיין

בסרטו התיעודי של הבמאי סידני פולק ("הרישומים של פרנק גרי" Sketches of Frank Ghery), אותו יצר בשנת 2005, אומר גרי: "אני כבר בן 70, ועדיין יש לי את חרדת הדף הלבן". מה אגיד לכם, שאני לא גרי, לא בן 70 ולא עושים עלי סרט?
אותו הדבר בדיוק. גם לי יש את חרדת הדף הלבן בכל פעם שלקוח בוחר בי למשימת עיצוב חדשה, למרות שכבר שנים ארוכות אני עוסק בתחום הזה, ואמור להרגיש נינוח. איך, בכל זאת מתחילים?

סדר וניקיון
אצלי זה מתחיל בסדר וניקיון כללי, בכל מקום ובכל תחום. אם אני בבית, תמצאו אותי במטבח מבשל, שוטף את הכלים, מכניס בגדים למכונת הכביסה, מנקה ומבריק את האופניים וממיין את ההקלטות בממיר של הלווין. אם אני בסטודיו, תגלו שאני עובר על כל המדפים, מארגן מחדש דוגמאות, ספרים, חומרים, אריזות. או שאני עושה סדר בניירת, מתייק, משלם, זורק וגורס תיקים משנת 2002. או במחשב – גם כאן אפשר למצוא בלגן. אם מישהו קיבל ממני פתאום תשובה על מייל ששלח לי לפני שלושה שבועות – כנראה שיש לי פרויקט חדש ועכשיו אני בשלב הסדר.

תחקיר
השלב הבא הוא התחקיר. בשלב הזה משתתף גם המעצב שיעבוד איתי על הפרויקט, אשר נשלח גם הוא להביא תובנות ומידע. בשלב התחקיר אנחנו צריכים לחוות את הסביבה של המוצר שהתבקשנו לעצב וכמו כן להסתכל איך המוצרים המתחרים בקטגוריה נראים. אם זה תווית לבקבוק יין, מסתובבים בחנויות יין. אם זו סדרת מוצרי קוסמטיקה אז נגשים לפארמים השונים. אם צריך לעצב קופסאות שימורים אז... הבנתם את הפרינציפ... הולכים לסופר. אני מאותם "משוגעים" שיכולים לבלות בחופשה בחו"ל חצי לילה בסופרמרט שכונתי. אצלי במשפחה יודעים שאסור לשלוח אותי לקנות חלב. תהליך של 10 דקות בסופר יכול להסתיים בשיטוט של 3 שעות בין המדפים וטלפון מפוצץ עם צילומים. היתרון של שיטוט בסופר הוא ששם המוצר נראה כמו שהוא נראה בעיני צרכן – איך הוא מונח על המדף, איך הוא נראה ליד מוצרים מתחרים, איך הוא מושפע מתאורה וכיוצא בזה. לצד אלה אני אוהב להביט על צרכנים כשהם בוחרים במוצרים מאותו סוג: איך ולמה הם ניגשים למוצר. האם בודקים מחיר? האם משווים בין מוצרים דומים? קוראים את המידע על האריזה? בוחרים לפי מחיר או לפי נראות? מה תכולת עגלת הקניות שלהם ובכלל התנהגות הצרכן בסביבת המדף.

קניות
לעיתים קרובות אני חש אשמה על כך שאני רוכש מוצרים שממש אני לא צריך. אני מרבה לקנות עם "העין", מוצרים שהאריזה מדליקה אותי, בקבוק עם צורה מעניינת ולא אופיינית, או קופסא מחומר לא שיגרתי עם לוגו מדהים. אני אוהב להרגיש את המגע, לפרק את האריזה, לפרוס, לחוש את החומריות, לשמוע את צליל העטיפה נקרעת. כמובן שהתחקיר עובר גם לאינטרנט, לספרות מקצועית, למגזינים רלוונטיים, לתערוכות – לכל מה שיכול לספק לי מידע שימושי והשראה.

סיעור מוחות
כשכל זה נגמר, ולמעצב ולי אין עוד איפה להסתובב ומה לקנות, ולעומת זאת הדד-ליין מתחיל לנקר בראש, אני משחרר אנחה, ומזמין את המעצבים לישיבת סיעור מוחות. לא רק המעצב שיעבוד ישירות על הפרויקט משתתף בישיבה הזו אלא כלל המעצבים, וזאת כדי שנוכל להרוויח וללמוד מהידע, הניסיון, החוויות האישיות, ההברקות והאסוציאציות שיש לכל אחד להציע. וזהו. חיסלנו את כל העוגיות מהמטבחון, שתינו יותר מדי קפה, והגענו לסוג של תובנות.

מה עכשיו? מתחילים לעבוד. ממלאים את ה"דף הלבן".
למרבה השמחה, במקצוע שלי יש דדליין. מצד אחד הדדליין שבו המוצר אמור לעלות על המדפים, הוא סוג של איום מתמיד, שעון שלא מפסיק לתקתק מעל הראש, ואילוץ בלתי נסבל. אבל מצד שני הוא גם השוטר הכי טוב שלנו, שגורם לנו לא לוותר, לא לדחות, לא להתברבר. בקיצור, הוא שומר עלינו שנעבוד. עד שאני מתחיל לעצב בפועל, מלווה אותי הרגשה של כובד, מועקה, סוג של צורך להשתהות. אבל ברגע שאני יודע שזהו, אין תירוצים ואין יותר מה לסדר, הכובד מפנה את מקומו להתרגשות של עשייה ושל יצירתיות. הדופק עולה קצת, העיניים מתמקדות, הידיים מתחילות לזוז. אחרי הנקודה הראשונה שמסמנים על ה”מסך הלבן”, כבר לא מורידים ידיים מהמקלדת, לא משחררים את העכבר. עובדים כמעט בלי הפסקה, מנסים לדחות כל קימה מהכיסא, כל הפסקת אוכל, כל שיחת טלפון. בסופו של יום כזה מתברר שהגב כואב, האצבעות תפוסות, הבטן מקרקרת, העיניים שורפות - אבל הכל מרגיש נפלא, כי יש כיוון, כי אפשר לראות דרך, כי יש הרגשה של יצירה. וכשהרכבת מתחילה לנוע כבר אי אפשר לעצור אותה.

פרזנטציה
אחרי פרזנטציה שבה התקבלה הצעה ספציפית, תהליך העיצוב נכנס למסגרת קבועה של התקדמות, שבה כל צעד נבחן ונמדד ואם הוא נכון ממשיכים הלאה. מעכשיו המשימה העיקרית שלי היא בעיקר לכוון את הרכבת, ולפעמים אף להאט אותה. כשמעצב מתחיל להתלהב ולעבוד הוא יכול להתרחק מהמטרה המוגדרת, לא להתיחס לבריף ולכן צריך מצד אחד לעודד אותו שימשיך לדהור ולהיות יצירתי, ומצד שני להראות לו את הדרך הנכונה, שלא ישקיע אנרגיה ומשאבים מיותרים. כשהדברים ממש מקבלים צורה, הגיע הזמן להוציא אותם מחוץ למסך המק. אם למשל מעצבים תוויות לסדרת מוצרי טיפוח, זה הזמן לעשות אדפטציה של התוויות השונות לסוגי המארזים השונים. להדביק אותן על חומרי אריזה שונים. לבדוק אם המידע המודפס נראה ברור. לבדוק אם הוא נראה נכון, נראה טוב. לבדוק איך עובד האיפיון הגרפי (פלטת הצבעים, טיפוגרפיה, לוגו, אלמנטים גרפיים) כאשר המוצר רוחבי, צר, רחב, עגול. תמיד אבחן האם הייתי קונה את המוצר הזה אם הייתי נתקל בו במדף.
ההתרגשות הכי גדולה היא בבית הדפוס, כשמתחילים לראות את התוצאה הסופית. אין דרך חזרה. המוצר מודפס ויוצא לאוויר העולם. אז ההתרגשות אדירה. התחריתי בתחרויות טריאתלון, רצתי ריצת מרתון, והתחושה של הגעה לקו הסיום, אחרי חודשים ארוכים של אימונים, היא תחושת כיבוש פיסגה. וגם כשעומדים ליד מכונת הדפוס, שפולטת ברעש תוויות, אריזות, ברושורים, כריכות או כרזות - התחושה דומה – של כיבוש פיסגה.
אני חש סיפוק אדיר כאשר אני רואה את המוצרים שעיצבנו על המדפים, הלקוח מרוצה מהבולטות, מהעניין, מהתגובות ומההצלחה המסחרית. אני נהנה לעבור בחנות מוסיקה ולראות תקליטור שעיצבנו, או לפגוש בסופר בניו יורק את גבינת השמנת של תנובה שעיצבנו לאחרונה. כמובן שהסיפוק הוא רק רגעי. כי ברגע שמתקבלת משימה חדשה, ברגע שלקוח חדש מציב רף חדש, ברגע שעולה לתודעה הציפייה הכללית לייצר יצירה חדשה – באותו רגע מתמלא הלב בחרדה. חרדת הדף הלבן קוראים לה.



17 בפברואר 2009

!Yes We Can

מאת: צאלה לוין פלד


Cream Cheese packaging design for the US market. Client: Tnuva Dairy


זהו שחר של יום חדש. השינוי הגיע גם לארה"ב של אמריקה! לא עוד דבקות בערכים ישנים, לא עוד הסתגרות מפני השפעות חיצוניות ואתניות. אמריקה בחרה ושינתה את פניה לנצח: לא עוד גבינת שמנת של פילדלפיה, אלא גבינת השמנת של תנובה מישראל, היא הנמרחת על כל בייגל.

טוב, אז אולי קצת נסחפנו, אבל רק בגלל שרצינו לספר על עיצוב גבינות השמנת של תנובה לשוק האמריקאי.רשתות מזון רבות בארה"ב מוכרות מוצרים המיובאים ומזוהים עם מדינות שונות בעולם כחלק מביקוש גובר והולך למוצרים שאינם דווקא אמריקאים אלא שמזוהים למשל כ"צרפתים", "הודים", או "ישראלים".
נתבקשנו לעצב אריזות ל-3 טעמי גבינת שמנת כך שיתאימו ל"מדף" ולצרכן האמריקאי, אך במקביל יזוהו כמוצר איכותי וכשר של תנובה המגיע מישראל. אתגר מעניין בהתחשב בעובדה שגבינת שמנת היא מוצר שכיח כמעט בכל בית באמריקה.
אז תראו מה יצא ותזכרו שהשינוי תמיד מתחיל קודם כל... בגבינה.


4 בפברואר 2009

בחירות - חוויה ויזואלית קשה

מאת: יגאל פוירשטיין

אז איך מעצבים בחירות? אם לשפוט לפי מה שרואים בחוצות ישראל, זה פשוט מאוד: מכניסים את כל המועמדים לראשות הממשלה לסטודיו לצילום, מלבישים את כולם חליפה סולידית בצבעי כחול-לבן-תכלת, אומרים להם לעשות פרצוף מפחיד, ומצלמים.
אחר כך מדפיסים כרזות גדולות עם הפורטרטים שלהם, ותולים בכל מקום. מי שיוצא מהבית בימים אלה לא יכול להימלט מאותם פרצופים רציניים, כולם מישירים מבט קדימה, כולם צופים שחורות, כולם בעלי הבעה של "אני יודע יותר טוב", וכולם משדרים אותו מסר: לא הולך להיות פה שמח.
למה, בעצם? למה שלא יהיו תמונות עם תנועה, עם הבעה, עם צבע שלא בא מתוך קשת הכחולים? למה שלא יהיה פורטרט אחד אופטימי, שבא להגיד "תנו לי לעשות פה קצת טוב"? למה שלא נראה תמונות שיש בהן נוף, או סצינה של עשייה, או שיקוף של חוויה – העיקר לא עוד פורטרט סטטי?
ובכלל, מי צריך לראות את הפרצופים של לבני וברק וביבי בכל מקום? הרי אין בהם שום מסר: כולנו יודעים איך הם נראים, מכירים אותם בעל פה, וזה שהפעם הם מסורקים ומאופרים זה לא סיבה לזהם בהם את הסביבה הוויזואלית שלנו.
טוב, ביום שלישי הולכים להצביע וגומרים עם זה.  עד הפעם הבאה...

26 בינואר 2009

בניחוח איטלקי

מאת: צאלה לוין פלד



בכפר קטן באיטליה, בלב ליבו של חבל טוסקנה, על צלע הר הצופה אל מדרונות ירוקים, עמוסים בעצי זית וברושים זקופי קומה נבנתה שכונה חדשה ויפה...

לא, זו לא תחילתה של אגדת עם איטלקית, אלא בריף שקיבלנו לפני כמה חודשים.
נתבקשנו לעצב פולדר שיחולק לאנשים המעוניינים לרכוש וילה בפרוייקט "Residence Maremma Campagnatico" (בעיקר אירופאים המעוניינים בבית נופש בטוסקנה).
האתגר היה בעיצוב חומר שיווקי לקהל אירופאי (באנגלית ואיטלקית) כך שיעביר את אותה אוירה קסומה, את הנוף האופייני וסגנון החיים בטוסקנה, ובמקביל יכיל מידע רב על הכפר (Campagnatico), על האטרקציות התיירותיות סביבו, מפות של האיזור ומידע על הפרוייקט ההולך ונבנה בו.

הפולדר מאגד בתוכו שרטוטים אדריכליים של הוילות על סוגיהן השונים אשר צויירו ביד ושמרו אף הם על הקו הקלאסי והחם האופייני לאיזור.
אז לנו כבר מתחשק לעלות על מטוס לאיטליה, ולכם?

ניהול קריאטיבי: יגאל פוירשטיין
עיצוב: צאלה לוין פלד
אדריכל הפרויקט: דוד בכר (David Behar)
חברה: Promar Italia





וגם קצת נוסטלגיה...

מי לא מתגעגע לפעמים לשירים של פעם שמציפים ומעלים זכרונות מתוקים מהימים שהטלויזיה שידרה בשחור לבן, הלחם היה שחור או לבן, הים היה הרבה יותר כחול והעתיד נראה הרבה יותר ורוד.
הד ארצי אספו ויצרו אוספים לפי נושאים ואנחנו... אנחנו כרגיל עיצבנו.



חוויות ממקסיקו

מאת: יגאל פוירשטיין


חזית חנות תכשיטים בעיירת הגולשים - סיוליטה





שלט למשרד תיווך מקומי




"פיצוציה" מקומית...




חנות למכשירי טלפונים ניידים



רחוב טיפוסי ב-סיוליטה (כ-30 ק"מ צפונית לפורטה ויירטה)


כנסיית "סנטה מגדלנה" בפורטה ויירטה


כמה יפה היה להסתובב במקסיקו ולראות יצירה אישית, מקורית, מקומית וצבעונית, כשהיא חיה, בועטת וקיימת.
ולא, אפילו לא נכנסתי למוזיאונים. את כל זה ראיתי בעיירות ובכפרים שבהם טיילתי, באזור החוף המערבי של מקסיקו (אותו אזור שקרוי פורטו וייארטה ומוכר לוותיקים שבינינו מ"ספינת האהבה"). שם, בכפרים, השלטים עם שמות הרחובות, ציורי הלוגו שמקשטים מסעדות, שמות הרחובות ושמות החנויות – כתובים ומצוירים ברובם הגדול בעבודת יד מקומית וצבעונית מאוד. אין כמעט שלטי ניאון מודפסים באחידות פונטית וצבעונית, אין כמעט שלטים תעשייתיים אחידים, ואין שכפול. עבודת היד האומנותית מדויקת ונקייה, והעיצוב מקורי מחד, ושואב ממסורות מקומיות מאידך.

סיור בכפרים מספק לעיניים צבעים חזקים, דימויים חזקים, ובולטות גדולה של כל הקשור לגרפיקה: מהלוגו של חנות או מסעדה, שמצויר בדרך כלל על קיר הבניין שבו היא ממוקמת, ועד שלטי הסבר, מודעות פרסומת וציורי קיר סתם – הכל מאוד ויזואלי וגרפי. למה? הצבעים בדרך כלל צבעי יסוד עזים, המון אדום, כחול, כתום וירוק, כי אור השמש החזק יבלע צבעים פסטליים, עדינים. הציורים מלאי הבעה כי הם ניצבים אחד ליד השני וצריכים למשוך תשומת לב. והשילוט גדול אחרת לא ישימו לב אליו בין שאר הגירויים החזותיים. כל הסיבות הללו ייצרו עם השנים מסורת אסתטית ייחודית.
אנשי הכפרים שציור, צביעה וכתיבה היא מלאכתם, הם אומנים של ממש: עבודתם נעשית בדייקנות ובמיומנות המשלבת craftsmanship אמיתי, ומסורת העבודה הזו השתמרה כי המחסור בכסף מונע שימוש בשלטים ומודעות תעשייתיים בהזמנה. וכך האומנות באה לידי ביטוי בכל אספקט של שימוש בכתב, צבע או תמונה במרחב הציבורי.


מסעדה מאולתרת על חוף ימה של פורטו ויירטה


השף מקפיץ דגים טריים


עבודת יד היא מילת מפתח באזורים שלא התמסרו לגלובליזציה לגמרי, ובאזור המפרץ של מקסיקו היא מתבטאת לא רק בכל האמור לשילוט ולקישוט, אלא גם למשל בבישול ואכילה בחוץ. בסופי שבוע אפשר לראות משפחות שמקימות מסעדות חוף מאולתרות: אבי המשפחה דג פירות ים ודגים, בני המשפחה מקלפים וחותכים, ההורים מבשלים או צולים על האש, והרעבים אוכלים. שום דבר תעשייתי לא משתרבב לתהליך.
אז חזרתי לפני שבועיים ואת צבעי היסוד ששטפו את עיני במקסיקו, החליפו שני צבעים: כחול ולבן. שלטי הבחירות, תמונות המתמודדים הפוליטיים, כרזות התמיכה וההזדהות עם החיילים או עם המאבק, וחלק מהפרסומות, נצבעו כולם כחול-תכלת-לבן. ובשונה מהמקוריות, הייחודיות והמגוון הגדול שרואים במקסיקו, פה שלטי הבחירות נראים כולם אותו הדבר: אותם פרצופים רציניים, מאופרים בכבדות, צופים קדימה בנחישות, על רקע צבעי הדגל שלנו. מזל שעוד מעט בחירות, ואחריהן יורידו את כל השילוט ההבוטה והמיותר הזה.

2 בדצמבר 2008

מותגים "עוצרים להתרעננות"

מאת: יגאל פוירשטיין








כמעט מבלי שאנו שמים לב, ארגונים אשר מזוהים עם לוגו (סמליל) מסוים מחדשים ומרעננים את מיתוגם ומעדכנים את הנראות שלהם.
ממש מתחת לאפנו הפך התפוח הצבעוני והמשעשע של Apple לתפוח לבן, נקי ומינימליסטי.
Microsoft שינתה את צבעה מלוגו ירוק לשחור ובעל פונט נטוי.
זירוקס זנחה ממש לאחרונה את הפונט הצר והחד לטובת פונט רך ושמנמן ולצידו צמח לו אייקון של כדור תלת מימדי .
ביפר עברה מכיתוב עברי נוקשה לכיתוב לועזי רך, ושימורי העגבניות של טל זנחו את העיגול האדום שעליו התנוסס שם המותג, לטובת לוגו ירוק ורענן יותר אך השכילו לשמר את ה"קיבוצניק" המיתולוגי.

כניסה של חברה למהלך של התחדשות וריענון מותג יכולה לקרות מכמה סיבות:
הסיבה השכיחה ביותר למהלך של שינוי היא הצורך להראות מעודכן ומתאים לרוח הזמן.
ממש כפי שלכל אדם יש אישיות, צורה ולבוש אשר משדרים מסרים כלפי הסביבה כך גם למותג. ממש כפי שאנו רוצים להיות מעודכנים, להתלבש בבגדים אופנתיים ולשדר מראה מסוים, כך גם מותג חייב להתפתח ולשדר רלוונטיות כלפי קהל לקוחותיו.
כמו בחיים האמיתיים כך גם בעולם העסקי, לא מספיק לחשוב שהלוגו שלך יפה. גם הלקוחות צריכים לחשוב כך, או שהם פשוט יבחרו במי שנראה יותר טוב ממך - מותג עם לוגו עדכני ונכון יותר שמדבר בשפה שלהם ומכבד את ההעדפות הויזואליות שלהם.
כשהעיצוב כבר לא הולם את רוח הזמן, אז גם המוצר שהעיצוב מייצג, נראה לא-רלוונטי ומיושן.
התהליך המקובל במקרה זה הוא "רענון" או "מתיחת פנים" (Face Lifting) למותג. על פי רוב התהליך מתבצע באופן אבולוציוני ולא רבולוציוני. כלומר: משנים את העיצוב בצורה ששומרת על זיקה ויזואלית, ערכית וסנטימנטלית עם המוצר והמיתוג הוותיק – אך מתאימה אותו לרוח הזמן. בדרך כלל תהליך כזה מתבצע ב"השקה רכה", כלומר תהליך ההטמעה איטי אשר כמעט ולא יורגש אצל הצרכן.

סיבה נוספת למהלך של ריענון והתחדשות יכולה להווצר כתוצאה מ"התרופפות משמעת" בנראות המותג.
עם חלוף השנים וריבוי האפליקציות שבהם נחשף המותג לציבור, "נולדות" ורסיות מרובות ללוגו, מתפתחת חוסר אחידות בצבעוניות, ונעשה שימוש מאולתר באלמנטים המזוהים עימו.
תופעה זו מתרחשת בדרך כלל כאשר החברה גדלה, מספר המוצרים והשרותים מתרחב, סניפים נוספים נפתחים ולחברה אין "ספר הנחיות מותג" שקובע חוקים וגבולות ברורים ומאפשר לספקיה לעבוד באופן אחיד, נכון ומדוייק.
כאשר חברה מזהה תופעה זו אצלה, עליה לבצע תהליך של עידכון השפה המיתוגית, יצירת מסמך הנחיות מפורט לשימוש נכון בלוגו בכל המדיות, משלט החברה ועד חתימת המייל של כל עובד. במקרה כזה נדרש המעצב לספק פתרון הולם לכל שימוש על מנת שלא ישאר מקום לאילתור ולאי-דיוקים.

במקרים מסויימים אנו עדים לתהליכי מיתוג אבולוציוניים (Re Branding) - כלומר - שינוי ויזואלי מוחלט של המותג.
מהלך מסוג זה מתרחש כתוצאה של מספר מצבים ומהלכים שקורים בארגון כגון:
1. תהליך מיזוג של חברות (לדוגמא: שטראוס+עלית, נטוויזן+013 DHL+Deutsche Post).
2. הרחבת פעילות של הארגון לתחומים נוספים ופנייה לקהלי מטרה נוספים כגון לקוחות בחו"ל (BioPet ,MODY...)
3. איבוד נתח שוק למתחרים והצורך לשדר חדשנות והתחדשות (פלאפון, ביפר)
4. רה-אירגון בחברה וכינוס מותגים (מוצרי טל - טל וטרי)

אחת למספר שנים נדרשים קברניטי כל חברה להחליט באיזו דרך לבחור על מנת להמשיך ולתחזק את המסרים והנראות האחידה של אירגונם; האם יש מקום לטיפול קוסמטי בלבד או שנדרשת החלטה אמיצה לשנות כיוון מהיסוד. כל החלטה לגבי שינויים במיתוג הוויזואלי טומנת בחובה השלכות רבות - מהצלחתו והתבססותו של המותג בעיני הציבור ועד איבוד הרלוונטיות שלו ואף גוויעתו המוחלטת.
אלו אינן החלטות פשוטות וקלות עבור מנהלי החברה ולעיתים בשל הקושי בהחלטה הם משמרים את המותג כפי שהוא גם אם אינו נכון או רלוונטי יותר ואז הנזק התדמיתי לחברה הוא רב. שימור הקיים כמעט תמיד הוא הפיתרון הכי גרוע, ובוודאי שלא עולה בקנה אחד עם חברה שמעריכה את עצמה כחדשנית במוצר שלה, בשירות שלה, בתהליכי העבודה שלה וביחסיה עם קהל הלקוחות שלה.

כל חברה נדרשת ללוגו טוב, נכון ועדכני. תפקידו של המעצב הוא לכוון למהלך הנכון, במינון מדויק וברגישות רבה תוך הכרת החברה והמותג כך שישדר רלוונטיות כלפי קהל לקוחותיה.




15 בנובמבר 2008

איך מעצבים בניה ירוקה?

מאת: צאלה לוין פלד




נתבקשנו לעצב תדמית עבור חברת הבניה RJK הממוקמת בניו יורק. ייחודה של RJK הוא התמחותה בבניה "ירוקה". זוהי בניה תוך עמידה בתקנים מחמירים של שמירה על איכות הסביבה וחסכון באנרגיה, ההופכים כיום מקובלים יותר ויותר עקב מצבו העגום של הכדור עליו אנו חיים והמודעות הגוברת לנושא. המשימה היתה לאפיין את RJK כחברה צעירה, דינמית ורעננה, אך עם זאת מקצועית ומנוסה.
קישור לאתר החברה:  www.rjkcorp.net
לוגו החברה



ניירת החברה


דף לדוגמה מאתר החברה

אופציות ללוגו החברה