Point of View

מאת צאלה לוין פלד

חודש יוני כמעט נגמר, יש כבר ריח של חופש באויר (מכירים? מין ריח של חמסינים, כלור מהבריכה וקרטיב לימון שנמס על הסנדלים). כולם אוספים את המחברות, מחביאים בתיק את התעודות וקוראים מילות סיכום ופרידה.

אצלנו אף אחד לא יוצא לחופשה...
אך רצינו לנצל את אוירת הסיכום החגיגית כדי להציג כמה מהעבודות שעיצבנו לאחרונה.

עיצוב סדרת מוצרי טיפוח נגד קמטים

מנהל קריאטיב: יגאל פוירשטיין

עיצוב: צאלה לוין פלד

לקוח: דר' פישר

מנהלת תחום קוסמטיקה: טלי דבס בלוך

עיצוב סדרת מוצרי נקניק ופסטרמה פרוסים דק-דק

מנהל קריאטיב: יגאל פוירשטיין

עיצוב: צאלה לוין פלד

צילומים: ארז בן שחר, סטיילינג: בלה מטראי

לקוח: טיב טירת צבי

מנהל שיווק: קלמן פסקה

עיצוב סדרת יינות - הלל

מנהל קריאטיב: יגאל פוירשטיין

עיצוב: דנה קידר

לקוח: יקבי ארזה

מנהל שיווק: אלחנן שור

עיצוב סדרת יינות

עיצוב: יגאל פוירשטיין

לקוח: יקבי ארזה

מנהל שיווק: אלחנן שור

עיצוב טעמים חדשים לסדרת מוצרי הדגים הטריים - דגת הארץ

מנהל קריאטיב: יגאל פוירשטיין

עיצוב: צאלה לוין

צילומים: ארז בן שחר, סטיילינג: בלה מטראי

לקוח: דגת הארץ

יועץ שיווק: קלמן פסקה

עיצוב אתר אינטרנט לחברה ליבוא ושיווק מזון

מנהל קריאטיב: יגאל פוירשטיין

עיצוב: צאלה לוין פלד

תיכנות: מוריס חסון

לקוח: סטארפוד

www.starfood.co.il

עיצוב לוגו ואתר אינטרנט לחברה טכנולוגית בתחום בקרת בנייה

עיצוב: יגאל פוירשטיין

תיכנות: מוריס חסון

לקוח:

Ziggurat Systems New York

www.zigguratsystems.com

מאת יגאל פוירשטיין

צילומים מאת יגאל פוירשטיין (ניתן ללחוץ על כל תמונה להגדלה...!)

ברלין, מאי 2010
ביקרתי לא מעט פעמים בגרמניה, אך זה היה ביקורי הראשון בברלין. ברלין עבורי תמיד השתקפה בשחור לבן, בסרטי התעמולה הנאציים של לפני מלחמת העולם השנייה, דרך עדשתה של הבמאית לני ריפנשטאהל, המפגנים ההמוניים ונאומיו האנטישמיים של היטלר בפני מאות אלפי גרמנים משולהבים.
הדבר הראשון שרציתי לחוות בביקורי בברלין היא צעידה מהאלכסנדר פלאץ דרך שדרות אונדר דה לינדן, כיכר פאריז, דרך שער ברנדנבורג לשדרת ה-17 ביוני שחוצה את פארק טיגרגארטן.
כמעט בלתי אפשרי שלא לדמיין את אלפי החיילים הנאצים במדים, הצועדים בצעדי האווז, את רעש מגפיהם המונוטוניות במפגני הכוח והראווה, את דגלי המפלגה עם צלבי הקרס לאורך השדרה הרחבה.
שדרת אונטר דן לינדן היא המרכז ההיסטורי והתרבותי של ברלין. המוזיאונים, התיאטראות, מבני הממשל והכנסיות החשובים ביותר בעיר נבנו לאורכה בין המאות ה-18 וה-20.
מזעזע לחשוב שברדיוס של מספר מאות מטרים ממרכז תרבותי זה, ישבו בסך הכל כמה עשרות נאצים ותכננו בקפידה הגרמנית האופיינית להשמיד עם שלם על נכסיו התרבותיים, ביניהם משפחתו של אבי. אני צועד ומדמיין בצבעי שחור ולבן את הפמליה של היטלר נכנסת לבית האופרה בשדרה המקסימה, בציפייה לצפות באחת מהאופרות החביבות עליו מאת המלחין ריכארד ואגנר. מרגשת אותי העובדה שעל אף כל הזוועות שיצאו מפה, כבן דור שני לניצול שואה, אני מטייל כאן עם משפחתי.

האנדרטה לזכר קורבנות השואה
גרמניה השתנתה, ברלין השתנתה. ב-1997 ממשלת גרמניה, לאחר דחיפה ציבורית שבראשה עמדה עיתונאית עיקשת בשם לאה רוש, אישרה לבנות אנדרטה לזכר היהודים שנרצחו בשואה, בעלות של כ-25 מיליון יורו, על קרקע של 19,000 מ"ר, בלב ליבה של ברלין, על קרקע ששווה מאות מליוני יורו.
האנדרטה בעיצובו ותיכנונו של האדריכל פיטר אייזנמן, נחנכה בשנת 2005, והיא ממוקמת דרומית לשער ברנדנבורג. האתר מורכב מ-2,711 קוביות בטון המסודרות בדומה לקברים בבית עלמין. בהחלט מרשים ומצמרר.

האנדרטה לזכר קורבנות השואה

המוזיאון היהודי ברובע קרויצברג
בשנת 2001 האדריכל דניאל ליבסקינד נעץ בלב ליבה של ברלין את אחד המבנים המרשימים שראיתי בחיי. המוזיאון לתולדות יהודי גרמניה. בעיני זה לא רק מוזיאון אלא פסל סביבתי ענק, יצירת מופת שדרכה האדריכל ליבסקיינד זועק את אשר חש בעקבות שואת היהודים. ליבסקיינד תיכנן מבנה סימבולי במיוחד. ממבט עיני ציפור המבנה מזוגזג. מבחוץ המבנה משדר חוסר נוחות וסדר. המבנה מחורץ בחלונות/פתחים צרים המפוזרים בצורה אקראית. יש המפרשים את זוויות החלונות הרנדומליים לזוויות אשר מקשרים לאתרים היהודיים בברלין.
למבנה אין כניסה ישירה מקומת הרחוב. הכניסה היא דרך מעבר תת קרקעי מבניין סמוך - מוזיאון ההיסטוריה הגרמני. ליבסקיינד רצה לסמל את הקשר בין ההיסטוריה הגרמנית להיסטוריה היהודית. סימבולי אמרנו?
המעבר התת קרקעי מוביל לשלושה מסדרונות אשר מסמלים את "ציר המוות", "ציר ההמשכיות", ו"ציר הגלות". בתוך המבנה מוגשים בצורה מאד אסטטית ומקורית, מוצגים וחפצים שסימלו את יהודי גרמניה.

אבל בעיני זה לא העיקר. דניאל ליבסיקנד נולד בפולניה, חי 3 שנים בישראל ועבר לניו יורק. הוא ניצול שואה. דרך המבנה שתכנן, רצה להדגיש את החללים שנוצרו בתרבות היהודית בגרמניה ובכלל.
במבנה ישנם 5 חללים, "חללי הזכרון" שמבחינתי הם העוצמתיים ביותר במוזיאון. שני חללים חבויים שאין גישה למבקרים. הם בעצם באים לסמל את המקומות הרבים שיהודים מצאו בהם מחבוא בזמן המלחמה, הם אינם ממוזגים ואינם מוארים. הם חבואים. החלל השלישי מרשים במיוחד. בחלל זה מוצגת יצירתו של קדישמן - "שלכת". המיצג כולל 10,000 פנים שטוחות מברזל הזועקות לשמיים. הקהל מוזמן להלך על המיצג, וזה בעצם העניין. הרעש והחריקה של ברזל בברזל יוצר אי נוחות וזעזוע.
החלל הרביעי הוא בעצם גן ובו 49 עמודי בטון (המזכירים את האנדרטה לשואה). העמודים חלולים ומלאים באדמה. בראש כל עמוד נטוע עץ.
החלל החמישי הוא העוצמתי ביותר. "מגדל השואה". זהו חלל המנותק פיזית וסימבולית מהמבנה המרכזי. הוא קר מאד בחורף וחם מאד בקיץ. חלל יחסית צר וגבוה - 23 מטר של בטון, חשוך לחלוטין, כאשר הפתח היחיד נמצא למעלה, חרך צר שבו חודר מעט אור ורעשי הרקע של העיר.
התחושה הראשונית כאשר נכנסים פנימה, היא כמו אגרוף בבטן. מכת קור עז וחוסר אונים. צמרמורת. לא הייתי יכול להגדיר את השואה טוב יותר. חשתי את זעקתו של ליבסקיינד בחלל זה. לא יכולתי לחמוק מהרעיון של להביא את אחמדיג'אד, לו רק למספר רגעים, לחוות את התחושות במבנה זה לפני איזה נאום אנטישמי.
מבחינתי המיצג הזה מסמל גם תקווה. נקודת האור הקטנה בראש המגדל השחור מסמלת גם תקווה וגם הוכחה שבכל זאת אנחנו כאן.

"מגדל השואה"

גן 49 העמודים

נועה בגן 49 העמודים

גבי ונועה במיצג "שלכת"

מיצג "שלכת" ממבט על

ברלין היא לא רק היסטוריה על כל רבדיה, ברלין היא גם אמנות, גסטרונומיה, אדריכלות מדהימה, אנשים נחמדים והמון המון צבע. העיר מזכירה לי מעט את האווירה הניו יורקית. עיר קוסמופוליטית, צעירה ומגוונת. כיף להסתובב ברחובות, לשבת בבתי הקפה ולבהות בעוברים ושבים. יש מהכל. סינים, טורקים, ערבים, אמריקאים, וכן גם ישראלים. החלוקה בין המזרח למערב כבר כמעט ואינה מורגשת. מאחר ואני מכיר היסטוריה זו רק מהספרים והסרטים, מבחינתי היא כבר לא קיימת. מדי פעם נתקלים בשרידים של החומה המפורסמת, צבעונית מגרפיטי, ולידה אנדרטאות קטנות לזכר אלו שאיבדו את חייהם בנסיון לחצות מהמזרח העני והחשוך למערב הנאור והבורגני.

מרכז התרבות תכלס (Tacheles)
בלב ליבה של מה שהיה פעם הרובע היהודי של מזרח ברלין, ישנו היום בניין מעניין הנקרא "תכלס". כן, התכלס שאנחנו מכירים. זהו מרכז תרבות ואומנות אלטרנטיבי לאומנות מודרנית. המבנה הישן היה נטוש ומוזנח לאחר שניזוק מאד במלחמה. לאחר נפילת החומה, הבניין נהפך ל"סקוואט" אמנים. (סקוואט - בניין נטוש שמתיישבים בו ללא שום רשות). למקום יש תחושה אנרכיסטית לחלוטין. הבניין מאכלס גלריות אמנים. החצר מלאה בפסלים, בעיקר מברזל ומג'אנק מכל הסוגים. אהבתי מאוד את הגדר המקיפה את אתר הגרוטאות (שיהפכו כמובן לפסלים), המורכבת משאריות של פסנתרים ישנים. המקום יצירתי ב ט י ר ו ף ! אף פעם לא ראיתי כמות גרפיטי כמו בבניין הזה. אין סנטימטר רבוע בכל 5-6 הקומות שלא "טופל" בצבע. מדהים.

לא אכתוב כאן על שלל המוזיאונים בעיר, אבל אציין תערוכה מדהימה שהתמזל מזלנו לבקר בה.
בין מאי לאוגוסט 2010, בבניין מוזיאון מרטין גרופיוס, מוצגת רטרוספקטיבה מדהימה של הציירת המקסיקנית פרידה קאלו (Frida Kahlo). בתערוכה מוצגים ציורים רבים מהמפורסמים ביותר ועד סקיצות שציירה על הגבס במיטתה, לאחר התאונה הקשה שעברה בצעירותה. כמו כן מוצגים פרטי לבוש, תכשיטים שענדה ומופיעים בציוריה. פרידה הייתה אישיות צבעונית ומרתקת וזה משתקף בעבודותיה הרבות. עכשיו הסרט על חייה (Frida) בוויש ליסט שלי...

גרם המדרגות - תכלס

קומה טיפוסית - תכלס

פינת הגרוטאות בחצר - תכלס

מבט על הבניין מהחצר הפנימית - תכלס

קומת האוכל ב-Ka De We
האוכל, רבותי האוכל. בברלין שפע מסעדות ובתי אוכל עם נציגות מכל המטבחים. יש איטלקי, הודי, ערבי, אסייתי כמובן, הכל בשפע.
אבל אחד המקומות המעניינים ביותר הוא ללא ספק הקומה השישית בבית הכל-בו הידוע ברחוב קו-דם, הKaDeWe.
בקומה זו נחשפים לשפע מדהים של מאכלים. מדפים מדפים מכל טוב, שוקולד, קפה, גבינות וגבינות וגבינות... על פני הקומה, בכל מחלקה ישנם ברים מדליקים שאפשר לשבת ולהזמין ארוחה מדהימה שמכינים אותה מול העיניים. בדלפק הבשרי אכלתי את השניצל הוינאי הטוב ביותר. בבר אחר צפיתי באנשים המתענגים על קערות לובסטרים ומאכלי ים צפים ברטבי שמנת, מלווים בכוסות גבוהות של בירה מקומית מדהימה. מי צריך מסעדות כאשר אפשר לקחת מעלית הישר לקומה השישית.

ללא ספק, זה היה רק הביקור הראשון שלנו בברלין. כבר מצפה לשוב ולקרוע את העיר בעתיד הקרוב.