בדרך הביתה?

מאת יגאל פוירשטיין

22 לאפריל, 1979. נהריה. אינני יכול לשכוח את הלילה הארור ההוא. הייתי נער בן 17 וחצי, רק בשנה מבוגר מהנער סמיר קונטאר שהוביל חוליית מחבלים בת ארבעה אנשים אשר הגיעו בסירת גומי מלבנון, נחתו על חוף הים, ירו על רכב משטרה והרגו את השוטר אליהו שחר.

בדרך ניסו לחדור לבית, ולבסוף פרצו לדירתם של משפחת הרן בבניין דירות. הם לקחו כבן ערובה את דני הרן יחד עם בתו בת הארבע, עינת. סמדר האם הסתתרה בחדר השינה יחד עם בתה בת השנתיים, יעל ושכנתם. יעל נחנקה למוות תוך כדי נסיונותיה של סמדר האם להשתיקה כדי שלא יתגלו על ידי המרצחים. האב דני ועינת הבת נלקחו כבני ערובה אל חוף הים, שם התפתח קרב יריות. סמיר קונטאר ירה בדני והרגו מול עיניה של בתו ולאחר מכן רצח גם את עינת כשהוא... אחסוך לכם את התאורים הגרפיים שנכתבו כל כך הרבה פעמים בחודשים האחרונים על הסיום הטראגי של הלילה הארור ההוא שהתרחש במרחק של 5 דקות הליכה מביתי.

קונטאר נשפט ל 5 מאסרי עולם. במהלך שהותו בכלא, סיים תואר ראשון במדעי הרוח והחברה באוניברסיטה הפתוחה. השבוע הוא ילך הביתה. סביר להניח שיקים משפחה, יגדל ילדים ואף יזכה לראות נכדים.

בשבועות האחרונים זכינו לראות את תמונתו של קונטאר מעטרת כמעט בכל יום את מהדורות העיתונים. הוא הופיע על השערים, בעמודי החדשות, מוספים, בצבע, שחור לבן, מאויר ובעוד אין ספור טכניקות גרפיות, כיד הדמיון של הגרפיקאי התורן. באופן עקרוני, אינני מתנגד כמובן לפרסום תצלומו של קונטאר בתקשורת. הלא כולנו סקרנים לראות כיצד נראית מפלצת אדם שמסוגלת להביט בעיניה של ילדה בת ארבע ולרוצץ את ראשה.

השבוע ידיעות אחרונות השכיל לעטר את עמודי החדשות ביצירת אומנות גרפית, מקורית וחדשנית. קולאז’. (בעברית הֶדְבֵּק - מדיה אומנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר תצלומים וכד’, לכדי יצירת קומפוזיציה של הבעה הנגזרים מהתכנים הקיימים על גבי פיסות הנייר).

אני שואל את עצמי מה עבר בראשו, או בעכברו יותר נכון, של הגרפיקאי שיצר את היצירה המקורית ומלאת ההשראה של צילום הרוצח סמיר קונטאר במרכז, מימינו אלדד רגב, צמוד צמוד, ומשמאלו אהוד גולווסר, ובאותיות גדולות ונטויות כלפי מטה, הכותרת “בדרך הביתה”?

אני מנסה לדמיין את אותו לילה, שעתיים לפני סגירת העיתון, לחץ בסטודיו, עדיין חסר ויז’ואל “הורס” להעברת תוצאת ההצבעה בעד החזרת החטופים תמורת שחרור הרוצח. מאתרים במאגר את הצילום המשומש של קונטאר, ואת התצלומים של רגב וגלדווסר. מה עושים? קולאז’, אלא מה? האחד ימינה, השני שמאלה, הרע באמצע, המסר למטה והנה אפשר להוריד את העיתון לדפוס.

האם באמת “בדרך הביתה”? לפחות לפי הפרסומים בתקשורת, החטופים אכן יגיעו הביתה, אך לא בריאים ושלמים כפי שכולנו היינו רוצים לראותם בפתח המטוס. כנראה הם אינם בחיים ויוחזרו בארונות (הלוואי הלוואי ונופתע לטובה).

אם כך, היכן היה שיקול הדעת של הגרפיקאי כאשר הזיז עם עכברו את התמונות זה לצד זה בכזו חוסר רגישות? היכן היה ראשו של העורך התורן כאשר חתם על הגליון? על מה הוא חשב כאשר הצמיד את צמד המילים “בדרך הביתה” לצילום השלושה? היכן האחריות כלפי רגשותיהם של משפחת הרן, שחר, גולדווסר, רגב וקוראי העיתון? אנו, ציבור הקוראים, רק יכולים לנסות ולדמיין מה עובר על המשפחות כאשר הם מביטים מדי יום בתמונות הללו.

הביקורת שלי היא כלפי אותו גרפיקאי שיצר את הויז’ואל. נכון שהעורך בסופו של יום חתום על תכני עיתונו, אך גם לגרפיקאי / מעצב יש אחריות. מעצב הוא לא “ועדת קישוט”. יש משמעות אמוציאונלית לתכנים הויזואלים שהוא יוצר. צריך לעצור מדי פעם, לקחת נשימה, ולחשוב איזו השפעה ומסר יש לתוכן שהוא יצר.

כולי תקווה שיקרה נס ונזכה לראות את הבנים שבים לביתם מחייכים כמו בצילומים הרבים שראינו בשנתיים האחרונות. את מבטו של קונטאר, אשר הסתובב ליד ביתי לפני 29 שנים, ארצה למחוק מזכרוני לעד. גם את הדי הרימונים ושריקות הכדורים.